תאריך: 12:16 16.7.2008
מאת: אמא לשישה מתוקים
נושא: סיפור שהתחיל רע ונגמר בנס.

לפני כשנתיים נולדה ביתנו החמישית (!) – רחל אוריה שתח'. כאם מנוסה בהנקה מלאה, הנקתי עד רחל את כל ילדי כמעט שנתיים, הנקה מלאה וממושכת ללא בעיות של עלייה במשקל, מיעוט חלב, שאיבות וכד'.
בשבוע הראשון לחייה חשתי שמשהו אינו כשורה אולם לקח לי זמן להתעורר ולבדוק זאת. כששקלתי את רחל לאחר עשרה ימים הסתבר לי שהיא איבדה ממשקלה , וירדה ממשקל הלידה שהיה 3530 גר' למשקל של 2780 גר' !. בשאננותי -שנבעה מחוסר הבנה והכוונה מקצועית ע"י מי ששקלה את התינוקת- החלטתי להמשיך את ההנקה עוד יומיים לעיתים יותר תכופות ולראות מה קורה. במקביל התייעצתי עם מס. יועצות הנקה ששמעו את הפרטים ולצערי אף אחת מהן לא העירה את תשומת ליבי לכך שירידה כה ניכרת במשקל היא מסוכנת ועלי לחשוש להתייבשות... במהלך היום הזה המשיכה רחל לרדת במשקל, והבחנתי בסימנים מדאיגים נוספים: חוסר במתן שתן, עור צפוד ותשישות. חשוב לציין שמידי שלוש שעות האכלתי את רחל, ונראה היה לי שהיא יונקת, כי היא התחברה לשד ומצצה בחוזקה, אולם לא שמעתי את בליעות החלב. שכנעתי את עצמי שתינוקות כה קטנים לא לוגמים בקול ולכן איני שומעת דבר.
בשלב זה החלטתי להתחיל לשאוב חלב, ולתת לרחל לשתות מבקבוק. כששאבתי יצא לי חלב צהוב הדומה בצבעו לקולוסטרום שהוא החלב הראשוני, למרות שהייתי כבר כמעט עשרה ימים לאחר הלידה...
בשעות אחר הצהריים של היום ה12 החלטנו סוף סוף לפנות למיו-ילדים לאחר התייעצות עם אחות, ששמעה שרחל לא נותנת שתן כבר מס. שעות.
הגענו למיון ילדים בביה"ח קפלן. סיפרנו את הסיפור, רחל בשלב זה כבר הייתה אפטית, ואנחנו לחוצים ומודאגים. האחות התבוננה בה בהלם. היא אמרה לנו שלא ראתה תינוקת במצב כזה כבר שנים רבות. במהירות לקחו בדיקות לרחל שגילו את מצבה: התייבשות חמורה, אי ספיקת כליות, בצקת נשימתית, אוריאה בדם בערכים מטורפים, בקיצור: מבהיל.
הובהלנו לטיפול נמרץ ילדים, כשרחל מחוברת לנוזלים. מיותר לציין את מצבי הנפשי, פרצתי בבכי, והייתי מבוהלת למדי. המחשבה שרחל לא אכלה כמעט כלום עד היום הייתה מבהילה ומזעזעת עבורי .
ברוך השם וברוך שמו, רחל הגיבה לעירוי הנוזלים מהר מאוד, ולאט לאט "תיקנו" הרופאים את רמת המלחים בגוף והחזירו אותה לאיזון. ראינו בעיניים משעה לשעה את השינוי.
בנסיון לברר מה גרם להתייבשות החמורה הועלו מס אפשרויות ונבדקו: בעיות מטאבוליות, חוסר בחלב, נתרן גבוה בחלב האם, ועוד. אולם לא נמצא דבר בכל הבדיקות וכל המערכות נראו תקינות ב"ה.
אני התחלתי לשאוב חלב. בתחילה לא היה לי כמעט חלב, עד כדי כך שכעבור חצי שעה של שאיבה נותרו בבקבוקי רק 10cc אולם לאט לאט הכמות עלתה ורחל עברה להזנה מלאה של חלב אם דרך בקבוק.
השתחררנו לאחר שישה ימים. יצאנו מבית החולים בטראומה: בנוסף להרגשת הכשלון שלי כאם וההאשמות העצמיות: איך לא ראיתי? איך לא שמתי לב? חשתי ביקורת רבה מצד האחיות כאלו אני אם "ילידה" שמוכנה לפגוע בביתה רק בשביל להניק. מיותר לציין שבמצב כזה כל כך רגיש, זקוקה האם רק לתמיכה וחיזוק ולא לעוד עיניים מבקרות ומאשימות...
אמנם היינו אסירי תודה לרופאים שהיו שליחים נאמנים של הקב"ה והצילו את חייה של רחל אולם לא קיבלנו תשובה מספקת: מדוע בעצם לא ינקה? מה היא הסיבה? התייעצתי בטלפון עם מס. יועצות הנקה תוך כדי שהותנו בבית החולים ואחת מהן הזכירה את המונח "לשון אחורית". כששאלתי על כך את הרופאים הם ביטלו את דברי בזלזול ולא ייחסו להם כל חשיבות.
בחודש הבא נכנסנו לתהליך של מאבק לעלייה במשקל. שאבתי חלב סביב השעון, והאכלנו את רחל מבקבוק. בגלל גודלה הקטן ובשל חולשתה נרדמה רחל פעמים רבות במהלך המציצה ולקח לנו שעות מרובות להאכיל אותה. מידי יומיים הלכנו להשקל, ולאט לאט טיפסנו במעלות המשקל עד שבגיל חודש בערך עברנו את משקל הלידה.
רציתי מאוד לחזור ולהניק את רחל והרגשתי שאני לא מוכנה לוותר על ההנקה. לאחר חודש ניסיתי לעבור בהדרגה להנקה, אולם בכל פעם שניסיתי, (הפעם עם יד על הדופק ובעירנות מוגברת) ראיתי שכמות החלב שלי יורדת מייד, ורחל לא עולה במשקל.
ניסיתי לדלות מידע מיועצות הנקה שונות אולי מישהי מהן תוכל לעזור לי, עד שלבסוף יצרתי קשר עם יועצת הנקה מבני ברק ששמעה את הסיפור ואמרה לי חד משמעית שירידה כל כך דרסטית במשקל אצל אם מנוסה בהנקה לא יכולה להגרם כתוצאה משום דבר אחר מלבד "לשון קשורה". היא הסבירה לי בפירוט ובסבלנות מה זה בדיוק אומר, והפנתה אותי לד"ר רועי פורר שמתמחה בניתוק לשון מסוג זה.
הייתי מסופקת אולם מוכנה לנסות.
הגעתי עם רחל. רועי התבונן במבנה הלשון שלה, והסביר שזה דומה לאדם שרגליו קשורות ודורשים ממנו לרוץ...
הוא ניתק לרחל את הלשון (clipping) ע"י חתך קטן ללא הרדמה והיא התארכה משמעותית. גם בשפה העליונה בוצע ניתוק ומייד נשלחתי להניקה.
כבר במרפאה חשתי בשינוי, וכשיצאתי משם רציתי לצעוק בקולי קולות לכל העולם: יש פתרון! לכל מי שעדיין לא יודעת!!!
תוך יום חשתי בשינוי. רחל חזרה ליניקה מליאה, ועלתה במשקל כדרך כל ילדינו, והפכה לתינוקת שמנמונת ומתוקה -ואני -לאם רגועה עם קצת יותר נסיון חיים...
עברו מאז שנתיים ובשעה טובה נולדה ביתנו השישית: מעיין. אני עדיין תחת רישומי הטראומה הקודמת החלטתי להגיע בהקדם האפשרי למרפאתו של ד"ר פורר ולוודא שאין בידי עוד מקרה כמו של רחל. אולם לפני כן פניתי לרופא הילדים במחלקת התינוקות של שערי צדק, שם ילדתי. סיפרתי לו את סיפורה של רחל וביקשתי ממנו להסתכל בפיה של ביתי החדשה ולראות האם הכל כשורה. להפתעתי הרבה, סירב הרופא לבדוק זאת בטענה כי אין דבר כזה וכי הסיפור שסיפרתי לא ייתכן ולדבריו ירידה כזו במשקל נבעה אך ורק ממחסור בחלב. חבל שלא יכולתי לצלם את כל ליטרי החלב שהוקפאו במקררנו אחר כבוד באותה תקופת שאיבות מטורפת. לא עזרו הסברי הנמרצים על כך שראיתי את השינוי במו עיני ושזה הדבר היחיד שהשיב לי את יכולת ההנקה...
הסתבר שגם היא מעיין סובלת מלשון תת-תפקודית והגענו לניתוק כבר בגיל חמישה ימים, וברוך השם עברנו הפעם ללא סבל מיותר.

החלטתי לפרסם את הסיפור כיוון שהוא יכול לעזור במקרים דומים. נדהמנו לשמוע שהרפואה ברובה מעדיפה שלא להתייחס ללשון קשורה בטענות שונות. מד"ר פורר שמענו אודות אלפי ניתוקים ללא כל סיבוך. עוד נדהמנו לשמוע ששמונים אחוז מבעיות בהנקה ובעלייה במשקל אצל תינוקות יונקים קשורים לסיבה הזו, וכן קשיים בהנקה דוגמת כאבים עזים בפטמות ,ועוד.
לסיום: טוב להודות לה'. קיבלנו את בתנו בנס תודות לכל השליחים הנאמנים.
ואתם- תעבירו את זה הלאה...